<h1>ספר התרומות שער מ"ו חלק ד'</h1>
<h2>דף יח.</h2>
וכן יש דרך שמשתכר עם חבירו בהקדמת מעותיו ואין בו משום רבית כלל. וכיצד, כגון שאמר המשכיר לשוכר אם מעכשו תפרע לי כל שכירות השנה הראשון אניחנו לך במנה ואם לכל חדש וחדש תפרעני תתן לי לחשבון ק"כ הרי זה מותר ואין כאן משום רבית ואע"ג דקיץ ליה. וכדגרסינן בפרק איזהו נשך [ב"מ ס"ה ע"א] מרבין על השכירות ואין מרבין על המכר, כיצד השכיר לו את החצר ואמר לו אם מעכשו אתה נותן לי הרי היא לך בעשרה סלעים בשנה ואם של חדש וחדש תן לי סלע בחדש הרי זה מותר. ובמכר אסור, כגון שאמר אם מעכשו באלף זוז ואם תפרעני לגורן בשנים עשר מנה הרי זה אסור. וקא שאיל טעמא בגמ' מ"ש רישא ומ"ש סיפא רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו שכירות אינה משתלמת אלא בסוף, והאי כיון דלא מטא זמניה למגביה לאו אגר נטר לי הוא משום דהכי שויה והאי דקאמר אם מעכשו בכך בשנה אוזולי הוא דקא מוזיל גביה, סיפא כיון דזביני הוא דבעי למשקל דמי ה"ל אגר נטר לי ואסור. ודע והבן כי אף במכירת קרקעות אין בה משום אגר נטר לי היכא דלא קיץ ליה. וכיצד, כגון שלא פירש דבריו אלא עשה בסתם ואמר לו כך וכך תתן לי מקרקע זה לזמן פלוני ואין כאן משום רבית ואע"פ שנותנין לו יותר משוויו. וכדגרסינן בפרק איזהו נשך אמר רב נחמן טרשא שריא, ואותבינן עליה מההיא דתנן ואם לגורן בי"ב מנה אסור, וא"ל התם קיץ הכא לא קיץ. וכן מצוי בתשובת הרי"ף ז"ל, דכיון דאין אונאה לקרקעות ואין קצבה לדמיהן ואין בהם משום אגר נטר לי אלא היכא דפירש בפירוש אם מעכשו בכך וכך לזמן פלוני בכך זהו האיסור, אבל אם לא פירש מותר. וכן לכל דבר שאין להם קצבה ואונאה. גם מצאתי כתוב כי חכמי לוניל הורו שיכול אדם לומר לחברו קרקע זה אני מוכר לך ואם תפרעני מעכשו הרי הוא לך במנה ואם תאחר על שנה מלפורעני תן לי מאתים דינרין ואין בזה משום רבית, ולא מקרי אגר נטר לי, שהרי כשאומר לו אם תתן לי מעכשו אתנהו לך במאה דינרים הרי לא החזיק בו הלוקח ויכול המוכר לחזור ולומר לא אתננו לך כי אם במאתים ואין לקרקעות אונאה, דלא קיצי דמיהם, ואע"ג דעכשו אינו שוה מאתים דינרין הוא אין רצונו למוכרו כי אם במאתים דינרין. דאע"ג דאמרינן טרשא אסור ה"מ טרשא דפירי או דמטלטלי דקיצי דמיהם אבל קרקעות לא קיצי דמיהו, דכל דמים שבעולם הוא שוה לו. דכי אמרינן באיזהו נשך מכר לו בית או שדה ואמר לו אם מעכשיו בכך ואם לגורן בי"ב מנה אסור דהוי כאגר נטר לי, דוקא התם איתמר שמכרו לגמרי והחזיק בו הלוקח עכשו כדי שיתן בו אלף דינרין ולא אמרי לו קודם שהחזיק בו ואם לגורן לי"ב מנה, וכיון דהחזיק בו ולא מצי למהדר המוכר ממכירתו ולומר לו תן לי מעכשו י"ב מנה, דודאי המכירה הויא מכירה, בשביל המתנת מעותיו עד לגורן מעלה עליו דמים ואסור, אבל הכא דאין מוכר לו הקרקע מעכשו אלא בדבורא בעלמא דאם יתן לו מאה דינרין מעכשו ימכרנו לו, והלוקח לא החזיק בו ולא קנה ממנו, כיון דיכול המוכר לחזור בו דהא ליכא ביניהו אלא דברים בעלמא יכול למכרה בעלוי גדול לשנה, דהוי כאומר לא אמכרנה אלא במאתים דינרין [דהכי שויה לדידי] וקרקע אין לו אונאה, והשתא דנותנין בק' דינרין כשנותנין לו מעכשו אוזולי הוא דקא מוזיל גביה, ע"כ. ודבריהם צריך עיון.
וכן יש מקח שקונה אותו בזול ומטפלים בו בעליו ומגדלין אותו בעליו ואין בו משום רבית. כיצד, יכול לקנות עגל או שאר בהמה בזול ונותן מעותיו תחלה ומתנה עם הבעלים שיהיה אצלם ויטפלו בו עד שיגדיל ומותר, שהרי אם מת או כחש ברשות הלוקח הוא והמיתה דבר מצוי הוא ומותר. וכן פסק הר"מ ז"ל [מלוה פ"ח ה"ה]. וכתוב בספר ההגהות א"א זהו פירוש בתורי דנפיש פסדיהו ואינו נכון. וכן מותר לקנות מבעלי הכרמים זמורות קודם שיכרתו אותם, בזול, ואע"פ שמזלזלים להם בשביל הקדמת המעות שהן כמו הלואה ומותר. והוא שיהפוך בהן כשהם מחוברים שנמצא כקונה אילן לזמורותיו. וכדגרסינן בפרק אי זהו נשך אמר להו שמואל להנהו דשבשי שבשי הפיכו בארעא דנהוי כמאן דקני לכו גופא דארעא, ואי לא הוי כהלואה ואסור. ופירוש שבשי זמורות, כדמתרגמינן שלשה שריגים תלתא שבשין. וכן פירש ר"ח מהו הפיכו בארעא לעבוד תחתיו עיקרי הגפנים כמו שעושין עכשו שמגלין עיקריהן וחותכין העשבים והקוצים שיונקים עיקר שורש הגפן, ובזה תועלת לגפנים, והלכך זכה בה כי לא מחזי כרבית כי מוזלי גביהו ושרי. ורש"י ז"ל פירש בענין אחר. וכן שומרי השדות שנותנין להם חטים או שעורין בשכרן בזול מן הגורן, וכשיבואו לגורן צריכין להתעסק עמהם במלאכה בגורן כדי שיהיו החטים אלו שנטלו בסוף זמן השכירות, ואם לא עשו כן נמצאת השכירות אצל הבעלים כמלוה וזה שלוקחו בזול מפני שאחרו שכרן עד הגורן. וכדגרסינן בפרק אי זהו נשך אמר להו להנהו דמנטרי באגי הפיכו בבי דרי כי היכי דלא תשלם שכירות דידהו עד ההיא שעתא, דשכירות אינה משתלמת אלא בסוף וההיא שעתא אוזולי קא מוזלי גביה. וכן הלכתא. וכן יש אחרת שמפני הקדמת מעותיו מזלזל לו את סחורתו ומותר. וכיצד, היו החטים ד' סאין בסלע במדינה, ובכפרים אדם קונה אותם ששה סאין בסלע, הרי זה מותר ליתן סלע לתגר כדי שיביא לו שש סאין [מן] הכפר. והוא שיהיה ברשות לוקח אם אבדו בדרך או נגנבו. ואדם חשוב אסור לעשות כן. וכדגרסינן בפרק איזהו נשך בסורא אזלי ד' סאין בפומבדיתא מוזלי ששה, יהיב רב זוזי לחמרא ומקבל עליו אונסא דאורחא ושקיל ה'. ומקשינן ונישקול שיתא, ומשנינן אדם חשוב שאני. וכן הלכתא. וכן המוליך פירות ממקום הזול למקום היוקר ומצאו חברו ואמר לו תנם לי כאן ואני אעלה לך למקום פלוני שאתה רוצה להוליכם לשם שהוא מקום היוקר, אם יש לו פירות באותו מקום הרי זה מותר, ואע"פ שהוא לוה כאן מה ששוה ה' דינרין ופורע במקום פלוני מה ששוה ששה וקם באחריותו של לוה, אע"פ כן מותר, הואיל ויש לו שם, דאוזולי קא מוזיל גביה ושרי. וכדגרסינן בפרק איזהו נשך וכן המוליך פירות ממקום למקום מצאו חברו וא"ל תנם לי ואני אעלה לך למקום פלוני אם יש לו באותו מקום מותר ואם לאו אסור.
